ימי השובבי"ם מעלתם וקדושתם חלק ג'

פרשת וארא

"וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי" (וארא ו, ה)

פירש רש"י אותו הברית דהיינו ברית בין הבתרים, ואפשר לפרש אות הברית שתקנו ובררו נצוצי קרי של אדם הראשון (בראשית רבה כ, כח) במאה ושלשים שנה שפירש מחוה. ולזה היה הגלות בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה להוציא הנצוצות, וזה שאמר האר"י ז"ל וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ דהיינו הנצוצות נתקנים.

וכתב האר"י ז"ל דע כשאדם מוציא זרע לבטלה הוא מוסר בניו לחיצוני וכאשר שב מחזיר אותם לתוך האוצר ששמו גוף וזה שנא' (ישעיה נט, כ) ולשבי פשע כששב מהפשע ההוא אז ב'יעקב נ'אום ה' ו'אני ראשי תבות בני"ו יחזרו למקומם ואז יבא הגואל על ידי תשובה. ויתקיים בהם (שם ס, כב) הקטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום כמו במצרים (שמות רבה א, ז) שהיו יולדות ששה בכרם אחד ויש אומרים ששים, וכל זה שלא שבו הבנים תחת יד סטרא אחרא ואינם באוצר.

וכתב הרב מגלה עמוקות על הפסוק והוצאתי א'תכם מ'תחת ס'בלות מ'צרים. כי יש ארבע קליפות: ס"מ ובת זוגו, אגרת, רהב, נעמה. ומושבם בארבע מדינות אלו רומי, סלמאנקא, מצרים, דמשק. וכל קליפה יש לה אומנות בפני עצמה ס"מ ובת זוגו על עבודה זרה ברומי חייבתא, אגרת על שפיכות דמים והיא בסלמנקא, רהב על גילוי עריות כמצרים שהם שטופי זמה, נעמה על הגזל בדמשק. וסימן של אלו טמאים מדר"ס ראשי תבות מ'צרים ד'משק ר'ומי ס'למנקא, ולעתיד יתוקנו ויהיה סימנן (שיר השירים ז, יג) פתח הסמדר. אופן אחר מתחת ס'בלות מ'צרים ראשי תבות ס"מ כי היו נצוצי הקדושה תחת יד ס"מ, (פסיקתא זוטא שמות ו) ועל ידי שישראל שמרו ברית קודש יצאו ממצרים.

חומרת עוון המוציא שז"ל

ובזוה"ק פ' נח דף ס"ב מובא שם, שעון השחתת זרע, קשה יותר מכל העבירות ואינו נתקן אלא על ידי תשובה סגיאה.

ובספר הזוהר הקדוש כנזכר שם בפרשת פקודי, וזה לשונו: חד ממנא אית דממנא על אינהו בני נשא דמחבלי אורחייהו, ולא חיישי ליקרא דמריהון למנטר את קיימא קדישא, להני אעילו לון לגהינם לההוא אתר דאקרי שאול ואבדון, וכתוב בזוה"ק פרשת וילך וז"ל: תנא מאן דנחית לאבדון לא סליק לעלמין והוא אקרי גבר דאשתצי מכולהו עלמין, עכ"ל.

ודע כי רע לא נקרא אלא מי שמשחית דרכו ומטמא עצמו ומטמא את הארץ, שכתוב בדור המבול וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ

ונותן כח והתגברות לרוח הטומאה הנקרא רע יותר מכל שאר עבירות, מפני שגורם שמקור שפע העליון ישפיע לחוץ לסטרא אחרא. וכמו שכתוב בדור המבול רק רע כל היום, ולא נכנס בפלטרין של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ורצה לומר אפילו שיש בידו הרבה תורה ומעשים טובים, אם מת ועון זה בידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה

והמשחית זרעו לא יראה פני השכינה אפילו מחוץ לפלטרין כדרך ששאר רשעים נהנים מזיו השכינה לעתות רצון. לפי שעל ידי חטא זה מסתלקת השכינה מן העולם, כי הקדושה לא יכולה לנוח במקום הטומאה, וכיון שהוא גרם הסתלקות השכינה לכן אף אחר טהרתו בגיהנם לא יזכה ליהנות מזיוה, אלא יתגלגל כדרך ער ואונן ורק אחר כך יזכה לתיקון נפשו כראוי.

ונודע כי זה העוון שנטמא בו האדם ביותר מכל העוונות בזה העולם ובעולם הבא. ואומר, מהו החטא החמור ביותר, מי שמשחית זרעו לבטלה ומוציא זרע לבטלה בידיו או ברגליו ועי"ז נטמא טומאה גדולה, כי במקום שיוליך את השפע לקדושה מוליך את השפע והטוב לשונאי המלך והם הורגים את בניו של המלך שהגמרא בנדה (י"ג ע"ב) אומרת שהוא כמי ששופך דמים, ורב אשי אמר כאילו עובד ע"ז.

ולזה החוטא מענישים באותו עולם העליון יותר מכל החטאים כי טיפות הזרע הם תמצית כל הגוף ופוגם ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו.

כ"ש מי שמזלזל בפירורין של המוח שהם טיפות של זרע שזורק אותם לארץ [לבטלה], שח"ו ענשו בעניות.

ודע כי מקום יש בגיהנם ויש שם מדרגה הנקראת צואה רותחת ושם הוא הזוהמא של כל הנשמות האלו שמתלכלכות מכל זוהמא של העולם הזה.

ואין לך עון שיטמא האדם נשמתו יותר מבהוצאת זרע לבטלה, וזה אם לא עשה תשובה, אמנם אם עשה תשובה אין לך דבר העומד בפני התשובה, ומה שפרשו בזהר שאינו תלוי בתשובה הוא כי צריך לעשות דברים שהם למעלה ממקום התשובה, והטעם כי הפוגם דברים פוגם במח כי משם נשפע הזרע, והוא פגם בחכמה, ולכן צריך לעשות תשובה למעלה ממקום התשובה שהיא הבינה.

כתב החיד"א בספר "לב דוד", וז"ל: ואני בעניי אומר שאם חטא חטאת נעורים ועשה איזה תשובה ואח"כ גדל והוא מהיושבים ראשונה אל עירו ואל שער מקומו, כל ימיו יהיה נכנע בקרבו כי התשובה שעשה בדור יתום זה על הרוב לא היתה תשובה שלימה ועדיין הקטיגור מקטרג, ואיך יגבה ליבו וישתרר, והוא שפל ואפל ובר מן דין וכבר נודע, כי "תועבת ה' כל גבה לב", עכ"ל.

ומובא בספה"ק "דברי חיים" בשם הרב הקדוש מראפשיץ ז"ל, כי אפילו המקומות שמכריזין בהם שפלוני עבר עבירה, גם באלו המקומות צריכים לטהר ולנקות המקום שעבר הכרוז, וכ"ש ח"ו ע"י העבירה עצמה שגורם פגם וחשכות בכל העולמות, ע"כ.

כתב האר"י ז"ל, שאין לך עבירה בכל התורה כולה, שמוליד משחיתין ומזיקין כמו המקלקל זרעו, או רואה קרי לאנסו. שכל הטיפות שיצאו ממנו לבטלה מוליד מהם בנים משחיתים זרע מרעים. ועליו מוטל לפרנסם בין בחייו בין במותו, והם עצמם בניו-להנהיגו לשאול תחתית. ובעת צאתו מן העולם, יקיימו בו מצות כבוד אב כגודל העוון, להאכילו שורשי רתמים, להשקותו מרורות פתנים, ולהלבישו בגדים הצואים, אשר לא תותך טומאת כתמיהן עד יעברו עידן ועידנים. אוי למי שנפל בידיהם כי המה רשעים אורבי דם ואורבי נפשות ר"ל. כמ"ש "תיסרך רעתך", ר"ל טיפות הזרע נקראים ר"ע והם הם המיסרים, לרדוף, ולטרוף אותו עד אבדון וכליון. וכל זה בא לו בגין מעשה ידיו, שפגם בברית הקודש בעבור הנאה מועטת של רגע אחד.

והרב החסיד ר' אליהו סלימאן מני זצוק"ל, בספרו קרנות צדיק פרק א' אות כ"ג, הביא משל נורא על ענין זה וז"ל:

אגיד לך אחי כמה גדול זה העון וכמה רעות פועל למעלה. והוא משל למלך אחד גדול שהיה לו בנים הרבה והיה אחד מהם פושע בגופו ובכל יום היה מנהג המלך לשלוח למלכה שלו סך ממון רב הראוי לה לפרנסתה ולכל השרים והעבדים אשר בארמון שלה. ויהי היום לא הגיע לה מן המלך מאומה, ותשאל המלכה לאמר מי הוא זה אשר מנע ממני היום לחם ומזון חוקי אשר אני רגילה לקבל מן המלך דבר יום ביומו? ויען א' מהמשרתים שלה ויאמר, זה עשה בנך פלוני אשר עמד על אם הדרך וגזל כל הממון אשר שלח לך המלך היום. ושאלה המלכה לאמר ומה עשה הפושע בזה הממון אשר גזל ממני? ויען הסריס ויאמר הלך ומסר כל הממון והשפע הזה אל שונאי המלך, וכשמוע המלכה כן נאנחה ותשב אחור מרוב הצער ותאמר הוי על בני פלוני קלני מראשי קלני מזרועי מה ברי ומה בר בטני. עשה לי שתים רעות האחד אשר גזל השפע ממני ונשארתי עתה דלה ועניה חרבה ויבשה. והב' שנתן הממון הזה לשונאי וחיזק אותו בזה הרבה להתגבר עלי ולהכניעני. אוי על בני הרע הזה האנכי הריתיו. האנכי ילדתיו וגדלתיו לעשות עמי מעשים רעים כאלה. (בתמיה) אהה עליו אהה. ומה לי לעשות, אתנחם בשאר בני הצדיקים החביבים עלי. ותקם המלכה ותלך לדרוש שלום שאר בניה בבית, אשר הכינה להם להיות מדורם שמה. ויהי בבואה שם להתענג עמהם, ותראה כי חסר לה כמה בנים קטנים ילדים שעשועים, ותשא קולה ותצעק, מי היה פה ומי גנב ממני בניי החביבים. ויען הסריס ויאמר, בנך פ' אשר גזל השפע היום, הוא בעצמו בא אל הבית הזה וגנב את בניך הקטנים, והמה התחננו לפניו וא"ל אחינו אתה ולמה תגנוב אותנו מבית אמנו, ולא שמע אליהם. וא"ל המלכה ואנה הוליך אותם ויען הסריס ויאמר, הלך ומכר אותם לאויבי המלך בעד פת לחם אחת, והאויבים שמו אותם בבור בבית הסוהר. ותתחלחל המלכה מאוד, ותלך הלוך וזעקה בקול מר, ותשם ידה על ראשה ותאמר, הוי על בני הרשע הזה אשר גנב מאתי ילדי הנחמדים ילדים שעשועים אשר לי, ילדים אשר אין בהם כל מום ואיך ובמה אתנחם. ותתן את קולה בבכי ותאמר חלילה לי לעזבם ביד אויב אך גם אני אלך אתם להיותי אצלם בשבי ובבית הסוהר לשמור אותם מפחד אויב ומצערם כפי האפשר, כי הילדים רכים ועל כרחי אני אלך ואשב שם, עד אשר ישוב בני הרשע בתשובה וילך לפני המלך ויפול לפני רגליו ויתחנן לו ויבכה בבכי ותחנונים שימחול לו. ואם בלב שלם יעשה זאת אז בודאי בלי ספק שימחול לו המלך משני טעמים. הא' כי אביו הוא והב' כי מלך חסיד הוא ומתרצה ברחמים ויתפיס בתחנונים. ועי"ז יצילני מאויבי עז ומשונאי, ויפדה אותי ואת בני אלה מהם. ומי יתן והיה לבבו שלם לעשות תשובה במהרה, ולא יאחר אותי ואת בני היקרים זמן רב בשביה ובצרה גדולה. ואם לא ישוב, אנכי אנקום ממנו את נקמתי ואת נקמת בני, נקמה נצחית ולא יראה פני לעולם ואתננו ביד אויביו ומבקשי נפשו ויענו אותו באכזריות גדולה ויורידוהו בידם שאולה ועד נצח לא יראה אור.

והנמשל מובן כי המלך הוא ממ"ה הקב"ה, והמלכה היא כנסת ישראל ובכל טיפת זרע שהאדם מוציא לבטלה מוליך את השפע הגדול הראוי לנו אל הקליפות אשר המה שנואים להמלך, והמלכה גם מודעת זאת. שעם כל טיפה וטיפה היורדת ממוח האדם למטה, תכף כנגדה יורד ניצוץ קדוש אחר שהוא נשמה קדושה מן הנשמות הקדושות שבאוצר המלך העליון אשר המה בני אל חי ממש. וע"י השז"ל, אז הקליפות חוטפים לאותם הנשמות אצלם ושם הם בצרה גדולה מאוד. והשכינה מרחמת עליהם כרחם אם על בניה החביבים ויורדת ג"כ אליהם להיות אתם להחיותם ולהושיעם בכל מה שאפשר וא"א להם לצאת משם כי אם בשוב האיש ההוא אשר גנב אותם ומכרם בעד הנאה מועטת ומוסרחת כחטא הוצאת השז"ל.

ואתה אחי בין תבין את אשר לפניך והגד נא לי. מי שגונב את אחיו מבית המלך ומכרם ביד אויביהם בעד פת לחם מעופש וסרוח וגורם בזה להביא את המלכה עמם לבית הסוהר וכמה צער גדול יש לאביו ג"כ מזה, כמה יגדל ענשו. ולכן אחי תן פחדך שלא להכשל בעון זה ח"ו. ואם כבר נכשלת מהר ועשה תשובה לקרוא לשבויים דרור, הם הניצוצות והנשמות אשר הלכו בשבי, ושב ה' את שבותך הם הניצוצות, ורחמך עכ"ל.

וכתב עוד האר"י ז"ל, כי בכל עבירה ועבירה הוא ממשיך טומאה על אבר אחד, שכל אבר מתיחס למצוה אחת. כי רמ"ח מצוות, כנגד רמ"ח איברים. אך המקלקל זרעו נטמא בכל איבריו, ומטמא גופו, ופוגם בכל העולמות העליונים הקדושים בלי שיעור, ופוגם בשורשי הנר"ן שלו, וגורם לנשמתו שתרד מן הראש לבחינת רגלין, וגורם להורדת הכלים, ויכול להרוס ח"ו מה שבנו העולם מכבר כמה מאות ואלפי שנים. אוי לו, ואוי לזה הפוגם, מי יודע אלו הדברים עד היכן מגיעים.

והעולה על כולנה ומרתיע הגוף, שהמחבל זרע קודש גורם לפירוד בשמות הקודש בד' אותיות הוי'ה ב"ה, וע"י זה נפגמו ד' אותיות אהי'ה, וד' אותיות אדנ'י, וד' מילוי השמות, שהמה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן.

והשפע שהיה נשפע לקדושה, הולך עתה לחיצונים, שכנגד כל טיפה של זרע, יורד ניצוץ קדוש שהוא נשמה קדושה, והקלי' חוטפים לאותם הנשמות אצלם, ושם הם בצרה גדולה. והשכינה זועקת, קלני מראשי קלני מזרועי, מה ברי ומר בטני, ומרחמת היא עליהם כרחם אם על בנים, ויורדת אליהם להיות אתם להחיותם ולהושיעם. (עיין בס' קרנות צדיק למו"ר הרב אליהו סלימאן מני זצ"ל באריכות בענין זה).

התיקון לעוון

וידועים דברי הרמב"ם [פ"ב דעות ה"א] מ"ש גבי חולי הנפשות בדעות ובמידות "ומה היא תקנת חולי הנפשות ילכו אצל החכמים שהם רופאי הנפשות וירפאו חלים בדעות שמלמדים אותם עד שיחזרו לדרך הטובה" וכו'. וכתב הגאון חיד"א זלה"ה דהוא הדין בכל חולי הנפש שנפגמה מחמת העבירות לילך לרופאי הנפשות לבקש על רפואת נפשו. שכשם שהחולה זהיר וזריז לבקש רופא מומחה ומבקש ממנו לרפואתו ונודר לו כמה מעות ומכבדו כבוד גדול כי ירא מאד מחליו, קל וחומר שצריך האדם לעשות כן על רפואת הנפש שהוא החולי העיקרי והמדוה העצום. ויבקש רפואתו מפי סופרים ומפי ספרים לתקן אשר עות ולתקן אשר קלקל וללקט אשר פזר ויכנע מאד וישמע לקול מורים, ואחר אשר יתבונן בחולי נפשו מכל הפגמים אשר פגם בנפשו, יודיע מכאוביו לרופא הנפש ינחהו במעגלי צדק, וימהר לאחוז בסדרי תשובה ככל אשר ישית עליו. וה' החפץ בתשובת השבים יעזרהו על דבר כבוד שמו רוכב שמים בעזרו בהלו נרו.

ומו"ר הרי"ח הטוב זצוק"ל כתב על מעלת הימים החשובים הללו, שהרפואה הגדולה ביותר כנודע היא התורה הקדושה וכל הכוחות שיש לאדם ישים על התורה ומצוות ומעשים טובים וישמור גם בימים הללו בפרט את פיו ולשונו, וז"ל:

והאדמו"ר מתולדות אהרן כתב בספרו טהרת הקודש, כי ימי השובבים הקדושים הללו הם ממש כעשרת ימי תשובה בכחם, וז"ל: "ימי השובבי"ם הם כמו עשרת ימי תשובה והוא זמן שמקבל הי"ת התפלה בבחינה כמו עשרת ימי תשובה והנה כלל ענין שובבי"ם הוא לתקן את המדות ולקדש החושי"ם לשמר עצמו מעצבות וכעס וגאוה", עכ"ל. וכ"כ הרב "עטרת ישראל" וז"ל: "הנה לאשר בשבת זו מתחילין ימי שובבי"ם לשוב בתשובה שלמה על עון המר של חטאת נעורים רח"ל והם ימי תשובה כמו עשרת ימי תשובה ממש שעל ידי התשובה מתקנים כל הפגמים עד שיתבטל הקטגור".

וראיתי שגם המגיד אמר למר"ן מהר"י קארו זצוק"ל כמה חשובים ימי השובבים וכדאי לעשות בהם תשובה ולצום ואם אינו יכול לצום שיזהר מלהשביע עצמו במאכל ומשתה וז"ל: (מגיד מישרים, פרשת בשלח):

ואומר רשב"י שאם אדם שומר ברית קודש מי הוא זה שיכול להזיק לאותו הבן ששומר ברית קודש כאשר הוא בין אביו ואמו.

ואותו הממונה על גיהנם אשר שמו דומ"ה, וכמה אלפי מלאכי חבלה עמו, הוא עומד על פתחו של גהינם. וכל אותם ששמרו את אות ברית הקודש בעולם הזה, אין לו רשות להתקרב אליהם.

מכיון שכאשר נתקן הברית נתקן הכל, כי הברית הוא התיקון לכל, וכל הברכה והשפע בשני העולמות תלוי בשמירת ובתיקון הברית.

כל מי ששומר את הברית הזו, הוא ניצול למעלה בעולם הבא מכל המקטרגים ומגיהנם, וניצול למטה בעולם הזה מכל הדינים ומכל צרות החיים.

כי בזמן שיבוא מלך המשיח, כל אותם האנשים ששמרו את אות הברית ינצלו מחבלי המשיח וה' יתברך יציל אותם ממות.

מהות ועבודת ימי השובבי"ם

עבודת ימי השובבי''ם כדוגמת אנשי הצבא היוצאים למלחמה, שראשית דבר ישימו מצור על העיר - למנוע מהם מים ומזון, עד אשר ייאלצו בני העיר להיכנע, כך היא העבודה בימים אלו, למנוע מן היצר - מים ומזון עד אשר ייכנע ויתבטל כוחו לגמרי.

אחד מחסידי הרה"ק מקאברין זי''ע התאונן לפניו, רבי, הנני שקוע מאד בחטאי בבוץ גדול מאד, ענה לו הרה"ק אף הבוץ הגדול ביותר - אם אין מוסיפין לו מים הרי הוא מתייבש לגמרי, אף אתה, עזוב את דרכיך, וממילא תתייבש כל הבוץ.

על פגם הברית תקנו קדמונינו ז"ל להתענות ולעשות תשובה בימי פרשיות של שובבי"ם [פרשיות שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים]. והנה הגם שנתמעט כעת כח הדורות ואינם יכולים לעשות תעניות כראוי, עם כל זה מי שנוגע יראת ה' בלבבו צריך להתאמץ בכל יכלתו, ובפרט בימי שובבי"ם המסוגלים לכך, ולעשות תשובה על זה החטא, כי גדול הוא מנשוא.

ומהראוי לומר ברכת "תקע בשופר גדול" בכוונות הראויים, גם ה"יהי רצון" הכתוב שם קודם חתימת הברכה, והכל ביראת ה' וברעותא דלבא. ועיקר התשובה הוא על ידי תורה ותפלה וצדקה, כל אחד ואחד לפי יכלתו, ובפרט בלימוד תורה שבעל פה ולברר הלכה בליבון ובירור יפה. בזה הוא מקבץ חלקי הטוב והניצוצין קדישין ומברר אותן מתוך הקליפות להוציא בלעם מפיהם. בסוד חיל בלע ויקיאנו (איוב כ, טו) וזהו עיקר התיקון של פגם הברית. כי לימוד תורה שבעל פה בכוונת הלב וביראת שמו יתברך הנכבד והנורא, וכל שכן מי שזוכה ללמוד תורה לשמה ממש ועל ידי תשובה כראוי מאסף ומייחד כל חלקי הטוב והניצוצין קדישין למקורן ולשרשן לה' תתאה, ומייחד אותה בבעלה, ולאשר שאחר כוונת הלב הן הן הרבדים לזה מייחד לבא לפומא, היינו ה' עילאה לה' תתאה שהם בחינת לב ופה כביכול.

כותב השל"ה על זה, ש"דרך ישראל להתעורר בימים קדושים אלה בדרכי תשובה ביתר שאת, כמוזכר בדברי הקדמונים והאחרונים. ובמה התיקון, בעיקר ביציאה מתרבות מצרים "ערות הארץ", שנאמר "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו". יציאת מצרים מתבטאת בכך שאנו בימים אלו משתדלים יותר להתנתק מטומאת העריות במחשבה בדיבור ומעשה.

לימוד התורה ושמירת השבת הן שתי עצות ותרופות מועילות

ועוד מובא בשל"ה הקדוש על הפסוק (במדבר יט): "הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר" שרומז שאף בזמננו כשאין אפר פרה לטהרה, יוכל האדם לטהר עצמו על ידי לימוד התורה הקדושה כשמתמיד ודבק בה בכל עת, וזהו "ביום השלישי" רומז לתורה שניתנה לאלף שלישי ויומו של הקב"ה אלף שנה, ואז "ביום השביעי", רומז ליום שב"ת נוטריקון שבת בו תשוב, "יטהר", שלימוד התורה ושמירת השבת הן שתי עצות ותרופות מועילות, ובכוחם יתעורר לתקן את אשר פגם מיום היותו על האדמה.

"כל העונה אמן יהא שמיה רבה מברך בכל כוחו קורעים לו גזר דינו" – אמ"ן נוטריקון א'כילה מ'מון נ'שים, עונה מלשון עינוי, דהיינו זה שמענה ומצמצם את עצמו בשלושה דברים אלו, קורעים לו גזר דינו

והנה, שלושה דברים שהם עיקרי התאווה: לחם כסף משגל, אשר בהם נדרשת הזהירות שיהיו לשם מצוה, וכמו שפירש ה'תורת חיים' מאמר חז"ל: "כל העונה אמן יהא שמיה רבה מברך בכל כוחו קורעים לו גזר דינו" – אמ"ן נוטריקון אכילה ממון נשים, עונה מלשון עינוי, דהיינו זה שמענה ומצמצם את עצמו בשלושה דברים אלו, קורעים לו גזר דינו. וכן מפרש הקדוש מרוז'ין הכתוב (ויקרא): "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'", שבשלושה דברים אלו יוכל לשחוט את היצר הרע: "על ירך" היינו קדושת היסוד ברית קודש, "המזבח" היינו אכילה, "שולחנו של אדם במקום המזבח", "צפונה" היינו הממון כמאמר ז"ל "מצפון זהב יאתה", ובזה יוכל להיות "לפני ה'".

וכן אפשר לפרש את הכתוב "משכו וקחו לכם", "לכם" נוטריקון לחם כסף משגל, דהיינו "קחו לכם" שכך גזרה חכמתו יתברך שאדם יהיה מוכרח לדברים האלה, אך בד בבד מוטלת עליכם החובה "משכו" עצמכם - תאוותכם מהם שלא תהיו בחינת "נבל ברשות התורה", אלא כל מצוותיו יהיו לשם שמים לקרב משיח צדקינו ברחמים.

ימים אלו מיועדים לחשבון נפש

ועוד מצינו, שימים אלו מיועדים לחשבון נפש בכלל, ובפרט מסוגלים לטהר ולזכך את הנפש מפגם המעור. ואף אחר שחטא לפניו יתברך וחפץ לתקן את נפשו, ישיג תשובתו רק על ידי שיהיה פוקד ומדקדק במעשיו. זהו: "זכרון לכולם היה תשועת נפשם מיד שונא", "זכרון, כאשר יעשה חשבון נפש, ויבדוק ויזכור מעשיו, שידע על מה יש לבקש ולהתפלל אז תהיה "תשועת נפשם מיד שונא" - הוא היצר הרע.

וכך מפרש ב"ארחות השובבי"ם" את המשנה באבות: "אין לך אדם שאין לו שעה", היינו שאין יכולים להגיע למדרגת "אדם" באם "אין לו שעה" מיוחדת ביום, בה הוא עורך חשבון נפשו בינו לבין קונו.

וצריך לידע שהיצר לא נותן לזה ומשו"ה צריך להתגבר עי"ז כמ"ש הרמח"ל הקדוש בספרו מס"י פ"ב וז"ל ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, "ודאי שמיד" היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. עכ"ל הקדוש. אתה הראת לדעת שכדי לינצל מעוונות שבידו סגי בחשבון הנפש ואז מבשרים לו שודאי יעזוב החטא לגמרי.

קדושת המחשבה וקדושת העינים

ואומר האר"י ז"ל הקדוש כי צריך לדעת שכל זמן שהאדם שרוי בחטא רח"ל, התורה והתפילה של האדם שהאדם לומד ומתפלל, החיצונים יונקים מאור תורתו ותפילתו של אדם זה כל זמן שהוא שרוי בחטא, כמו שנאמר "ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי" והאדם צריך לצאת למלחמה כנגד היצר הרע של פגם היסוד ועל ידי שהוא שב בתשובה מלשון ו"שבית" לשון תשובה, אז משחרר הוא את התורה והתפילה שלו שנמצאים בשבי של הקליפה רחמ"ל עכ"ל.

הנשר הגדול רבנו הרמב"ם בסדר קדושה הלכות איסורי ביאה (פרק כב' הלכה יח') וזה לשונו שם:

"אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש ממנו אלא מן העריות והביאות האסורות ואמרו חכמים כי בשעה שנצטוו ישראל על העריות בכו וקיבלו מצווה זו בתרעומות ובכייה שנאמר בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו" וכתב המגיד משנה כי המקור לכך בספרי.

פה טמונה התשובה מהו הדבר שהיה הכי קשה לעם ישראל עוד ממעמד הר סיני לפני אלפי שנים ולא רק היום והוא "איסורי העריות", לא כתוב פה שכאשר אמר הקב"ה לא תגזול בכינו על קושי קיום המצווה, או כאשר אמר הקב"ה לא תרצח, או לשמור את יום השבת, וכן כל שאר המצוות לא בכינו וקיבלנו בתרעומות ובכי. כתוב פה ברמב"ם כי כאשר נצטווינו על העריות אז בכינו וקיבלנו מצווה זו בתרעומות.

"אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב שפנוי מן התורה"

וכך נפסק להלכה ברמב"ם הלכות איסורי ביאה (פרק כב הלכה כא) וזל"ק: "גדולה מזאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו עם התורה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב הפנוי מן החכמה ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד" עכ"ל.

ברגע שאתה מפנה את המחשבה שלך מהקב"ה או מהתורה הקדושה מיד פורצים לשם מחשבות של זנות ניאוף תאוות נשים מחשבות והרהורים על כל הבלי העולם הזה.

וכמו שאמר הגאון מוילנא אם האדם לא עולה מעלה מעלה, יורד מטה מטה.

מספרת הגמרא מסכת קידושין (דף פא.) כי היו יהודיות שבויות ששבו אותם הגויים וברוך ה' פדו אותם מן השביה וכשהביאום לנהרדעא (עירו של רבי עמרם חסידא) העלו אותן לעליית הגג שבביתו של רבי עמרם חסידא, וממשיכה הגמרא לספר שלאחר שהעלו אותן הורידו את הסולם מלפניהם כדי שלא תהיה גישה להגיע אליהם.

ואומרת הגמרא שלפתע עברה אחת מהשבויות אצל פי הארובה שעולה מן הבית דרך עליית הגג ונפל אור בבית של רבי עמרם חסידא דרך פי העליה, שהיו פניה של אותה בחורה מאירות מרוב היופי.

ומספרת הגמרא שמחמת זה נכנס ברבי עמרם "חסידא" יצר הרע לחטוא עם אותה יהודיה, והלך והרים סולם שמשקלו היה כל כך כבד שרק עשרה אנשים ביחד יכלו להרים את אותו סולם, ור' עמרם חסידא הלך והרימו לבד מרוב כוח התאוה.

והתחיל רבי עמרם לעלות בסולם כדי ללכת לחטוא וכאשר הגיע לחצי הסולם פיסק את רגליו לעמוד במקומו בחזקה כדי להתגבר על יצרו והחל להרים קולו ולצעוק "אש בביתו של עמרם" "אש בביתו של עמרם", ומחמת הצעקות שמעו חכמים וסברו כי פרצה אש בביתו של רבי עמרם חסידא, וכשהגיעו ראו אותו לתדהמתם עולה בסולם וכמובן ידוע בשביל מה.

אמרו לו חכמים, ביישתנו שנראה אותך במצב כזה לא נעים, השיב להם רבי עמרם חסידא מוטב שתתביישו ממני בעולם הזה ולא תתביישו ממני בעולם הבא. וכמובן שעל ידי שראה אותם פסק ממנו היצר הרע ואותה תאוה, והשביע רבי עמרם חסידא את היצר הרע שיצא ממנו ויצא ממנו עמוד של אש וניצל מן העבירה.

אם נתבונן קצת במעשה הזה הלא נחרד! רבי עמרם חסידא שנקרא חסיד של כל התנאים וכי מה נראה לכם שהוא היה חושב ח"ו על דברים אסורים, הלא הוא היה יכול להחיות מתים מקברם, ואם היה מסתכל במישהו היה עושהו גל של עצמות, הוא היה קודש קדשים, הכיצד יתכן שאותו רבי עמרם חסידא קודש הקדשים הגיע לכזה מצב.

אלא מתרץ ואומר רבנו האור החיים הקדוש "שהגם היותו מושלל מבחינת החושב, נתנצח מבחינת הראות דהיינו שהיצר הרע נצחו בגלל מראות העיניים.

וכך אומרים לנו חכמינו זכרונם לברכה במסכת סוטה (דף ח:) אמר רבא גמירי, כלומר קיבלתי במסורת מרבותי "אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו של אדם רואות".

וכך חכמינו זכרונם לברכה מתארים בהמשך הגמרא במסכת קידושין ומספרת: שפעם אחת רבי מאיר בעל הנס ראה אנשים שעוברים עבירות והיה מתלוצץ עליהם, ואמר שנקל הוא להם להתגבר על יצרם אם הם רוצים, ומספרת הגמרא שנענש על כך על זה שהתלוצץ עליהם, וניתן רשות ליצר הרע לנסות להחטיאו, מה עשה השטן התחפש לאשה יפה מאוד. ובזמן שרבי מאיר מסתמא היה שונה את משנתו תוך כדי הליכה על יד הנהר נדמה השטן לאשה בצד השני של הנהר, ורבי מאיר רצה ללכת לחטוא עמה מחמת "הראיה", ואומרת הגמרא כי מחמת שלא היתה ספינה שיכולה להעביר אותו לצד השני של הנהר מה עשה תפס בידו חבל מתוח משפת הנהר אל הצד השני ולקח חתיכת עץ ועמד עליו והחל למשוך עצמו לעבר השני של הנהר אל אותה אשה שבעצם היתה השטן, וכאשר הגיע לאמצע הנהר עזב אותו היצר הרע ואמר לו כי אילולי היו מכריזים עליך בשמים "הזהרו ברבי מאיר ותורתו" הייתי מחטיא אותך, ואם היו מוכרים אותך לשוק לאחר מכן והיו מעריכים כמה היית שווה כמו עבד שמוכרים בשוק, לא היית שווה יותר משתי מעות של כסף.

ומסיים רבנו האור החיים בדבריו:

"נמצאת אמור כשיש באדם האחד מהשניים היינו פגם העיניים או מחשבה, אז תהיה מושללת מהאדם שליטה בעצמו בדבר זה, ואין צריך לומר בהצמד שני הדברים דהיינו שגם יראה דברים אסורים, וגם יחשוב על דברים אסורים, הן האדם חלוש כנגד תאותו תאות הנשים. ואין צריך לומר שאם שלח את ידו ואכל מעט מן הרע הזה הנה הוא מסור ביד תאותו מעשה תחבולות האדם.

ומסיים הרב במילים שוברות לב - ולהעריך מלחמה נגד בחינה זו, היא בשלילת שני הדברים שהם:

א) שמירת העיניים.

ב) שמירת המחשבה.

"ובזה תהיה נרכבת באדם תכונה לבל יתלהט אחר היצר הרע והתאוה הזו, וישליט הרצון והיינו את רצונו ורצונו של מקום בחפץ הטבעי. ותדע, אומר האור החיים הקדוש, "כי חוש הראות [הראייה] יגדיל החפץ לחפוץ בתאות הנשים, ויבטל את כח הרצון מלמנוע מלחטוא. והראייה תטה אותך אל חפץ המעשה והיינו העבירה רחמ"ל, עד כאן לשונו הקדוש של האור החיים הקדוש.

במסכת סוטה (דף מז.) מספרת הגמ': על ר' יהושע בן פרחיה שברח מן האויבים שרצו להרגו וברח לאלכסנדריה של מצרים, וכאשר חזר לארץ ישראל התארח עם תלמידיו באכסניה שנהגה בו כבוד, והיו עומדים לפניו ונהגו בו כראוי לכבוד של תלמיד חכם, "אמר ר' יהושע בן פרחיה כמה נאה אכסניה זו" וברש"י: התכוון לומר כמה נאים מעשים של האכסניה הזו שנוהגת כבוד בתלמידי חכמים.

אמר לו תלמיד אחד, העיניים של בעלת אכסניה זו טרוטות פירוש עגולות, וכיצד אתה אומר שהיא נאה, אמר לו הרב "רשע" בכך אתה עוסק מסתכל על אשת איש, ונידה אותו, וזה התלמיד היה ימ"ש ושם זכרו, נמצינו למדים שמפגם העיניים והברית יוצאת כת של כפירה וכל דבר קשה בעולם.

הגמ' במסכת ברכות (דף כח:) מספרת כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו וכשראה אותם החל לבכות, אמרו לו רבנו נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה.

אמר להם אילולי הייתי עומד לפני מלך בשר ודם שהיום הוא כאן ולמחר בקבר, שאם כועס עלי, אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני אין איסורו איסור של עולם, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם, ואם אני רוצה אני יכול לפייסו ולשחדו בממון, אף על פי כן הייתי בוכה.

ועכשיו מוליכין אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שחי לעד ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי כעסו כעס עולם, ואם אוסרני איסורו איסור עולם, ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם, ולא עוד אלא ששתי דרכים לפני אחת לגן עדן ואחת לגיהנם, ואין אני יודע באיזו דרך מוליכין אותי, וכי לא אבכה, אמרו לו רבנו ברכנו, אמר להם יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם, אמרו לו עד כאן, (בתמיה ולא יותר מזה), אמר להם הלוואי שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. שכן אדם עובר עבירה בסתר, ומדוע הולך ועושה זאת בסתר, כי אומר בלבו שלא יראני בשר ודם, ואם אנשים היו יראים מהקב"ה כמו שמתביישים מבשר ודם, היו נמנעים מהרבה עבירות.

ואמר להם פנו כלי טומאה מהבית מפני הטומאה, והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא ללות אותי. נמצינו למדים מגמרא זו שהיראת שמים של האדם נמדדת כאשר הוא נמצא לבד כמו שאנו אומרים כל בוקר בתפילה "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי" היראת שמים של האדם נמדדת בהיותו לבדו בסתר בלי אף אדם ומכל מקום ירא לחטוא, ואם כן אדם שיש לו אמונה ויראת שמים גם כאשר נמצא לבדו שומר על עיניו ממראות אסורות, ואז יקרא בשם ירא שמים כיון שמאמין מכח האמונה שלו בבורא עולם אשר כבודו מלא עולם.

ואיתא בזוהר הקדוש האי מאן דאפיק זרעו בריקניא גורם גלות לו ולבניו ואקרי רע הדא הוא דכתיב (בראשית וישב ל"ח ז') ויהי ער בכור יהודה רע וגורם לשכינה שתסתלק שנאמר (תהלים ה' ה') לא יגורך רע. וכתב הרב בעל זכרון מנחם בעון זה פוגם בשם א' משם מ"ב והוא שקוצי"ת גימטריא רשו"ת רמז שהמוציא קרי יוצא מרשותו של הקדוש ברוך הוא ותקנתו צעקו וה' שמע (תהלים ל"ד י"ח), ונרמז בשם שועתינו שהצעקה מועילה ורמז שם זה בפסוק (תהלים ל"ד כ"ב) תמותת רשע רעה ושונאי צדיק יאשמו ראשי תיבות גימטריא תתק"ו גימטריא שם זה. ובזוהר חדש כתבו (קהלת ה' ה') אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, פירוש אל תתן את פיך לדבר לשון הרע ודבור אסור וכו' כי המטמא ברית הלשון מטמאין אותו בברית המעור (זהר בראשית ח' א'). ואמרו בש"ס (כתובות מ"ו א') על פסוק (דברים כי תצא כ"ג י) ונשמרת מכל דבר רע) ונשמרת וכו' השומר עצמו מדבור אסור לא יקרא רע, וזה שאמרו ונשמרתם וכו' כדי שלא יהיה רע. וזה שנאמר (תהלים ל"ד י"ד) נצור לשונך מרע מדבור אסור מרע בשביל שלא יקרא רע שיבא לידי קרי. וכתב כספר זכרון מנחם רמז בפסוק (במדבר נשא ה' י"ב) ומעלה בו מעל, ראשי תיבות ומביא עצמו לידי הרהור בו מאבד עצמו לדעת כי אין מכניסין אותו במחיצתו. ולזה אל יאמר אדם הרואה קרי שהוא אנוס רחמנא פטריה (נדרים כ"ז א') כי תחילתו בפשיעה וסופו באונס - מזיד הוי (בבא מציעא מ"ב א') כי על ידי שלא שמר ברית הלשון טמאוהו, ועוד על ידי הסתכלות בנשים רואה קרי ושומר נפשו שלא יטמאו אותה ירחק מהם (משלי כ"ב ה'), ורמז לדבר ראשי תיבות נשי"ם שומר נפשו ירחק מהם, ואמר על סתם נשים אפילו אשתו אם הסתכל בה כשהיא נדה או הרהר שלא בשעת מעשה או שלא נתכון לשם מצות פריה ורביה אלא להנאתו, הרי זה גורם לקרי כי עבירה גוררת עבירה וזה שנאמר (שמות א' ד) ובני ישראל פרו וישרצו ותמלא הארץ אותם שלא אמר וימלאו את הארץ אלא ותמלא שלא כיונו לבנים ולזה נענשו ויקם מלך חדש.

וכתב החיד"א עליו השלום על הפסוק (ירמיה ז' ו') הנה אנכי מביא על העם פרי מחשבותם, מחשבה שעושה פרי שבא לידי טומאה.

ואל יחשוב אדם שקוב"ה לא מעניש על מחשבותיו דלא אמרו אין הקדוש ברוך הוא מעניש על המחשבה, אלא על מחשבה אחת אולם על כמה מחשבות מעניש, ולזה אמרו הרהורי עבירה לשון רבים, ואז רבות מחשבות (משלי י"ט כ"א) וזה קשים מעבירה אחת, כי חוט אחד כפול נהיה כחבל, ועוד אמרו המהרהר בעבירה נכנס תחת יד הקליפה ששמה רל"י גי' עמל"ק, ועל ידי זה רואה קרי שופך דם בניו, וזה שרמז הרב יוסף חן, כי רגליהם לרע ירוצו, (ישעיה נ"ט ד) ראשי תיבות רל"י ששולטת בהם וימהרו לשפוך דם על ידי ההרהור הנקרא רע וזה אומר לרע ירוצו, ועוד רמז הרב הנזכר פסוק (יחזקאל ט"ז ט"ו) ותזני על שמך, שאותיות לפני מילת שמ"ך הם רל"י ולזה ותזנו ששולטת בהם, ואותיות שאחרי תיבת שמ"ך תנ"ל גימטריה לילי"ת, וזה שכתוב (תהלים י"ג ט') סביב רשעים יתהלכון, ורוצה לומר סביב שמ"ך יתהלכון ועוד מביאהו לידי עניות שנאמר (משלי ו' כ"ו) כי בעד אשה זונה עד ככ"ר לחם גימטריה רל"י. ספר חסידים: מי שהוא ירא שמים בכל לב, שירא מבוראו מלהרהר בדבר רע כשהוא ער, לעולם לא יבוא לו הרהור רע בחלומו.

כל אותם רשעים שמהרהרים בדברים רעים ואינם מבטלים את ההרהורים על ידי התורה או בדברים אחרים, לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא משלם, במדה שאדם עושה נפרעים ממנו.

שני הרהורים יש לאדם יומם ולילה, הרהורי אשה והרהורי ממון, ובשבילם הוא נותן את נפשו, ועוד הרהורים אחרים: קנאה שנאה גאוה תאוה הנאת בניו וגעגוע בנים שחוק חברים וטיולים וחידושי דברים בטלים, וכל אלה גורמים לבטל תורה.

למה אהב הקדוש ברוך הוא את האבות, מפני שכל היום וכל הלילה לא היה לבם פונה מלהרהר כי אם ביראת ה' כל היום, ולכך נאמר כ"ד פסוקים של אברהם יצחק ויעקב על הסדר, כי כל כ"ד שעות היו בסדר אחד, ולא היה להם פנאי לדבר אחר, ואפילו בשעת שינה עסקו בתורה, כמו שכתוב (בראשית ויצא כ"ח).

משפט האדם לחשוב בבוראו תמיד ולשוותו נגד פניו, שנאמר (תהלים ט"ז ח') שויתי ה' לנגדי תמיד, ויחשוב בבוראו ובקדושתו ובנפלאותיו וטובותיו אשר עושה בכל יום עמנו. אבל בזמן שאדם הנבזה מחשב לדברים בטלים או לשמוע דברי הבאי, אפילו אין בדעתו לדבר כלל, מיד הוא פונה לבו לבטלה מופסדת מכל, והעיקר לחשוב בקדושתו של בוראו וביראתו הטהורה, ולהיות במעלה הטהורה והטובה לעבוד את ה' מאהבה, ולהיות חפץ במצוותיו, וזו היא העבודה הגדולה המשמשים בה מלאכי השרת וכל צבא השמים שמספרים בקדושתו, ועל כן יש ליזהר שלא להרבות בדברים בטלים, כי ישכח את הצור אשר הוא תמיד נגד פניו כפקח אשר לפני העיור, כי הוא בהויתו ובכחו ובכל מקום, והעיור הוא שאיננו רואה רק במחשבות של הבאי ואינו זוכר את הצור ומתרחק מעמוד של אמת להיות ירא מפניו כי אינו מצוי בלבו מחמת קושיות הלב שהוא עז וקשה, והוא רחוק מאלהים, ואינו מצוי במחשבתו כי אם דברי הבאי, אבל מחשבת האלהות אינו מצוי בלבו רק בקושי ובחזקה וכמו שלא יוכל העיור להבין ולהאמין האדם אשר לפניו אם לא ימשמש בו או ישמע קולו, כך לא יוכל האיש ללמוד ולקשור בלבו תמיד האלהים אם לא על ידי עזיבת העון, כי העונות מבדילות ומשכחות היראה ומשנים את הפנים וכן הוא אומר (ישעיה נ"ט ב') כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם. ורמז בספר זכרון מנחם הרהורי עבירה גימטריא תשובה רמז שעל הרהורי עבירה צריך תשובה. (מוסר חכמים)

והטעם שעוון זה יותר חמור מרציחה לפי שהרוצח הורג את הנרצח שחייב רציחה כמו שאמרו על פסוק כי יפול הנופל ממנו (דברים תצא כ"ב ח'), [כי יפול הנופל ממנו רש"י שם: ראוי זה ליפול ואף על פי כן לא תתגלגל מיתתו על ידך שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב] וכמו שאמרו (אבות ב' ו') על דאטפת אטפוך. אבל בעון זה ממית יונקי שדים וקטנים שלא טעמו טעם חטא ועל זה ידוו כל הדווים וזה הטעם שהחמירו בזוהר הקדוש בקרי [בזמן שבן אדם נטמא לא יתפקד מעם הקדוש ברוך הוא לטוב אלא מתפקד מההוא שנקרא רע (זהר א' נ"ז א')] וכמעט שאין לו תקנה אם לא בתיובתא יתיר תדיר. ועוד טעם אחר והוא דאיתא בזהר הקדוש בסבא דמשפטים דק"ג וז"ל אל אתר אסתרס ולא עביד פירין עכ"ל. ופירש רבנו האר"י ז"ל בע"ח (שער מח פר"א) דהנה בקלי' הזכר והנקבה אין להם מוח הדעת אלא רק תרין מוחין, וכיון שכן הוא, א"כ אין בו בחי' זווג והרי הוא דומה לסרוס עיי"ש דבריו באורך. והנה זה הפוגם בבריתו גורם שבורא מלאך חבלה, וה' יתברך סירס אל אחר שלא יוליד עוד והוא עוון גדול שמלאך המשחית הזה הולך והורג ומשחית בניו של מלך, וזה רמז (תהלים כ"א י"א) "פרימו מארץ תאבד" כדי שלא יולידו עוד והטעם הוא כי "וזרעם" שהולידו הוא רק "מבני אדם", כי אל אחר נסתרס ולא עביד פרין. ועל פי זה פירש הרב עוללות הבציר פסוק (קהלת ה' ה') אל תאמר כי שגגה היא ולמה יקצוף אלהים על קולך וכו' רוצה לומר אל תאמר כי הוא אנוס בדבר ושוגג ואם כן למה יקצוף אלהים, אל תאמר כך כי זה העון בא על קולך שדברת לשון הרע וכיוצא, ואם תאמר אף על פי שתחילתו בפשיעה אכן סופו באונס ואם כן מה חרי האף הגדול הזה על עון זה, ותירץ הפסוק וחיבל את מעשה ידך מיתת בניו הקטנים דהיינו עוון פגם הברית. וכדרך זו דרך הרב הנזכר ופירש קראי ביחזקאל (יחזקאל ל"ו י"ז) ויהי דבר ה' אלי לאמר בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה כדרכם ובעלילותם כטומאת הנידה היתה דרכם לפני ואשפוך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו וכו' ואפיץ אותם בגוים וכו' ויבאו אל הגוים ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. המשיל עון זה של הקרי כטומאת הנידה שיוצא מגופה וגם זה יוצא מגופו ולזה ואשפוך חמתי, ואם תאמר למה כל כך ולזה אמר על הדם אשר שפכו מיתת בניו ועוד גרמו חלול ה' שלא ידעו הגוים עון זה כי הוא נסתר ועון זה גרם להם שמארצו יצאו שעל מנת כן נתן להם את הארץ כמו שאמרנו לעיל (בראשית לך לך י"ז א') התהלך לפני והיה תמים וכתיב בתריה (שם ח') ונתתי לך ולזרעך את הארץ ומזה שיצאו מהארץ נתגלה דרכו בדרכי אביהם.

ופירש הרב בית פרץ (ישעיה א' ד') הוי גוי חוטא דבשלמא גוי עובד עבורה זרה אינו תמיהא כל כך אפילו שהם עם כבד עון מחמת שהם זרע מריעים שאמר הכתוב בנים משחיתים יוציאו, אבל התמיהא על ישראל שעזבו את ה' ניאצו את קדוש ישראל אביהם שלא ראה קרי שמונים וארבע שנה (בראשית רבה ויחי פרשה צ"ח ד' ורש"י כאן ובפסוק כי מלאו ימי ואבואה אליה שם כ"ט כ"א) ומן הראוי שילכו בעקבות אביהם והם נזורו אחור מן הקדושה ודבקו בסטרא אחרא. ועל פי זה פירש הרב פסוק הוי גוי חוטא ואם תאמר אם הוא חטא קל למה צועק עליו הוי עם כבד עון שבא מחמת עון גדול הוא לשון הרע ששקול כשלוש עבירות וזה גרם זרע מרעים הוא הקרי וגם בנים משחיתים, שמשחית את בניו בעון זה, ועוד גורם סלוק השכינה וזה שנאמר עזבו את ה'.

ואמרו בתקונים אית עבירה דמחבר רע לי"ה דשם וזה שמטמא ברית הלשון ונקרא עריה, וזה שאמר הכתוב (חבקוק ג' ט') עריה תעור קשתך, ואית עבירה שגורם שמחבר רע לו"ה דשם וזה שמטמא ברית המעור ונקרא ערוה. ולזה אמרו שהמדבר לשון הרע נעשה מצ"רע כי י"ה בא"ת ב"ש הוא מ"צ ורע שמחבר לי"ה שהם מ"צ הרי מצרע. ובזה פירש הרב (קהלת ה' ה') שומר מצוה לא ידע דבר רע מ"צ היינו י"ה אינו מפרידם מן ו"ה ונעשת מצוה לא ידע דבר רע שאינו מחבר רע עמהם. ובזה פירשו (משלי י"ח כ"א) מות וחיים בי"ד לשו"ן גימטריא ת' תחיה ואם לאו ת' תמות ולכך נעשה מצרע גימטריא ארבע מאות והמצורע קרוי מת וכל זמן שלא נתקן חטא זה השיב אחור ימינו (איכה ב' ג') ונעשה פרוד בין י"ה לו"ה. ופירש הרב גלאנטי על פסוק (שם י') כי ראתה גוים באו מקדשה כי ראתה סופי תיבות י"ה באו מקדשה סופי תיבות ו"ה וזה רמז תיבת גוים באו בתוך מקדשה הוי"ה וזה שאמר אסף (תהלים ע"ט א') אלהים באו גוים בנחלתך להפסיק בין י"ה לו"ה. וזה אומרו (ישעיה מ"ט י"ד) ותאמר ציון עזבני ה' הוי"ה ב"ה ואדני היא השכינה שכחני מלהתפלל עלי וזה שאמרו זכרונם לברכה ושמא תאמר מי מעיד בי אבני ביתו וקורות ביתו (תענית י"א א') הם מעידים בו שנאמר (חבקוק ב' י"א) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה ויש לדקדק היה לומר מכותל, ופירשו המפרשים כי אב"ן ראשי תיבות נגעי בני אדם מקי"ר תזעק, אותיות מקרי רוצה לומר כי נגעי בני אדם הם זועקים עליו ומעידים עליו שחטא בקרי, וכפי"ס ראשי תיבות כי פגם יוד ספירות מע"ץ יעננה כי שם הוי"ה עולה במספר קטן ע"ץ עם הכולל. וזה רמז האר"י זכרונו לברכה בפסוק (תהלים י"ד ג') הכל ס"ר וכו' כי יו"ד פעמים הוי"ה גימטריה ס"ר ואמרו רבותינו זכרונם לברכה המוציא זרע לבטלה פוגם ביו"ד ספירות וזה רמז הכל ס"ר יחדיו נאלחו אין גם אחד כי לא נמלט מעון זה רק יעקב אבינו עליו השלום ע"ד ששבח עצמו כחי וראשית אוני כי הוא מרמ"ח איבריו.

והתקון לעון זה שהוא ריש כל מרעין, שיקריב חלבו ודמו בפ"ד תעניות רצופים, ובפרט בימים אלו שהם מסוגלים לזה ואסמכוהו אקרא (ירמיה ג' י"ד) "שובו בנים שובבים" ראשי תיבות פרשיות שובבי"ם.